כאב בטן

בין הקופסאות בארון אני שומרת טילי ברכה
שגנבתי מזירת האשראי של השכנים.
כמה רחוק צריך ללכת ברחוב
כדי לגנוב מאדם שאינו שכן?

אין הפסקות עש בארון.
בגדיי סרחון, אבל כל עוד יש לי גוף
אני מאוד קשורה לכוס שלי ולשושלת הכושלאמא שלי.

כשעובר ברחוב איש רעב אני מתנצלת.
שדי אינם גדולים מספיק
לטמון בהם לחם לעיתות מצוקה,
וממילא מה ששלי אתן לאמי ולילדיי,
וממילא הקטנים אוכלים רק לחמנייה מתוקה עם שוקולד,
וממילא האיש לא יודע שיש לי את מה שיש לי,
וממילא לאחרים יש יותר.

חוץ מזה אני תופסת חצי מיטה בלבד. נשבעת.
מחייכת במעלית וקונה רק במבצעים.
כמה מוחות עליי ללכת ברחוב כדי להיות האויב?

שלום, ברצוני לדבר עם זה שמחליט.
ספרו לו שאני אוספת פגרי ילדים אל רחמי.
לא חזקה במשחקי אסטרטגיה אבל כואבת לי הבטן.
ורק שאלה, דוקטור, מי יהיה אב שלדיי?
אני יודעת שאומרים להפריד בין חלב לבשר.
חלב בעורף. בשר בחזית.
אבל מה לעשות וכשנגמר החלב
הבשר לומד לשתות דם,
ומה לעשות וכששותים דם
לחלב יש טעם של ביוב.

בערב אני מפהקת.
לא פותחת טלוויזיה ויהי מה.
מעדיפה לחיות בחושך מללגום אור ניאון בקשית.
אני מניחה במגירת הגרביים את אגרופיי הקמוצים,
מלטפת בכפפה ישנה את בטני הריקה,
לוחשת אין ברירה,
אבל נדמה כי העובר מפגר

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s