פעמוני רוח

בוקר יום שישי ואברהם יושב משועמם במרפסת ביתו שבקומה השלישית, עובר ברפרוף על כותרת העיתון לפסקול משאיות הזבל ופעמוני הרוח. כשהוא הופך דף אל אסון אדום הוא מצקצק בלשונו או מחמיץ מעט פרצופו, כשהוא נתקל במסגרת שחורה עם תקרית אירונית קטנה, אחת מזוויות פיו מתעגלת מעט. כשהוא מגיע אל מודעות האבל עיניו קופצות משם אחד לאחר והוא ממקם מחדש את ישבנו בכסא הפלסטיק. בדף האחורי הוא קורא שיהיה זה יום מעונן חלקית ומניח את העיתון בצד.

הוא מתבונן מטה על האנשים שממתינים בספסל, עוקב לרגע אחר תנועת שפתיה של בחורה צעירה המשוחחת בטלפון, אבל לוח המודעות שצמוד לתחנת האוטובוס גונב את תשומת לבו. הכרות עם רזי השיטה, השערים יפתחו בעשר, טכנאי מחשבים, בייביסיטר לכלב. אין לו כלב. גם אין לו מחשב. יש להם בבית כמה תקליטים עם מוזיקה.

שרה יוצאת גם היא אל המרפסת ומאחוריה מציצה השכנה מהדירה ממול. הן מציעות לאברם לטעום את העוגה שבדיוק סיימו לאפות. המילה עוגה מהדהדת בראשו ועוברות מספר שניות עד שהוא מצליח לעבד את המידע ולסמן להן בידו שאינו מעוניין. בנה הקטן של שרה, יוצא לקראתה בצהלה להתפאר באווירון שסיים להרכיב. אברם רואה איך עשרת הפרנזים הקטנים שהם מכנים אצבעות, מתקפלים על חתיכות העץ שהם קוראים להן דגם מטוס. שיפולי הפרנזים נמעכים על המשטח הצהבהב שלא משנה צורתו.

אברם אינו מבין. כלום אינו מבין עוד. אישה צועקת אליו מתוך מבנה בטון מטויח, שצריך לקנות דברים לשבת. לא, הוא לא מבין. היא יוצאת לקראתו והיא יפה מאוד, מניעה על מקבץ דפי נייר דבוקים מקלון פלסטיק שקוף שלכדה בין הפרנזים הדקים שלה, שבסופם גימורי עצם מעוגלים, משוכים בצבע אדום. הוא מתעכב על הצבע האדום. היא שואלת מה עוד צריך. הוא לא מבין שצריך. אישה נוספת מופיעה לפניו, וחלקים בה רוטטים כשהיא זזה. היא אומרת שבעלך מתנהג מוזר ושבואי נלך בלעדיו לפני שיסגרו.


מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s