כלב נחייה

אני חושבת שהוא שבוי בקסמם של דימויים. הוא רוצה שארשים כמו אחת שאפשר להביא להורים, שאיראה כמו אחת שאפשר לצלם למגזין, שאהיה מורכבת מספיק כדי לעורר מחשבה ובו זמנית שכל בעיותיי תשככנה בחיבוק או שיחה מזורזת. זה לא נורא. ככה החלטתי. אם ממילא אין בי שום דבר שלם, והרי נחמד לנו יחד. אני יכולה לאכול קצת פחות. לוותר קצת יותר. אז אני מבטאת מולו מחשבה שאפתנית או מציינת הישגים, להורות על האפשרות לעתיד מקצועי מזהיר, ומיד אחר כך מייצאת גילוי של התענגות על אהבה סגפנית, להציג את כישוריי כאשת משפחה נאמנה. והתצלומים, ראייה להגנתי- הם מעל הכול מוכיחים, שכבר למדתי לחייך יפה באירועים משפחתיים. בחיי שאני מסוגלת לתפקד כבת זוג למופת, להסתפק במעט חום ומגע מבלי לשכב עם אחרים. להיות משוגעת רק כשזה נעים למראה ולא לתת לסטיות ביטוי אלא בשיח אינטלקטואלי. ונכון, שהמבט החיצוני קצת מתיש אותי. יד אחת משרטטת בזמן אמת שבלונת התאהבות המותאמת לו אישית והיד השנייה מנסרת את מתאר גופי לקצוץ מעליו מטענים חורגים, לעצב אותו בהתאם למודל הדינאמי שידי שלי משרטטת. רק שלא יתפוגג הקסם. חלילה. ואני מינית במידה, מתמסרת לתשוקה בעידון, אבל לא יוזמת בוולגריות. וחכמה במידה. וקשובה. ומסורה. ולא נשארת ימים שלמים במיטה. ושוקלת לעשן פחות. ולאהוב את החיים. ולא לתקוע את הראש בספוג המזרן ולא לקלל בערבית. ולא לשכוח למרוט שיער מהמפשעה. זה לא נורא. אם ממילא אין שלם. ובתוך המפעל היצרני הזה של דימויים, לעיתים במקרה גם אני מתאהבת לרגע בעצמי או בחיים. שזה נפלא ובעיקר לא כל כך נורא. מפחיד יותר, עולה בי החשד שזה לא הוא בלבד. שלראות אפשר רק דרך דימויים, אז לפעמים אני חושבת אולי אמצא לי איזה בחור עיוור, אבל מיד תוהה מה יחשבו אנשים כשנלך יחד ברחוב.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s