לידה

משהו בקו הזה מאומץ פחות,
הוא מתגלה תוך הופעתו,
נזרה משכו בנקודות על דף בלא דבק.

לרגע- בלא שאיפה להיקטע או להתמשך,
בכל יופיו של הסתם, הארעי,
שאינו נרתע, בינתיים, מתנועתו שלו-
משהו בתנועת ידי נדמה כעצמאי,
ואין לי עוד צורך בסרגל כדי לנשום.

אני מציירת קו וכלל לא בטוחה שזה מה שאני עושה.
כמו היה כאן מישהו מלבדי: מצייר אותי מציירת קו.
_______________________________

אם הייתה משמעות מסוימת-
כובשת את ידי המציירת,
היה הקו מדבר ברהיטות,
מארגן עצמו לגלם הבטחות.

אך בינתיים- טרם הכיבוש-
אין הוא מבקש להיות נגיש.
לא אובייקט. לא סמל. לא אות.
אף לא קו.
________________________________

"הגזמת", אתה אומר לי,
"תלחצי חזק מדי עם המחשבה
ומוקדם מדי עם המילים-
והלך כל העסק:
תלדי קו בוסרי- פג".

והנה תמיד בנקודה שנראית כשיא, כבהירות,
מתעוררת בי פנטזיה להקפיא את הזמן,
לחזור על העקבות ולנסח אידיאולוגיית מסלול.
אך שיא- חולף הוא,
רק פעם אחת אוכל לחשוף אהבתי למישהו,
כל פעם נוספת תהא זו תזכורת בלבד.

________________________________

כך או כך-
גם אם הוא עצמו אינו מבקש לו זהות,
אני רואה קו.

ומבין הנקודות שזרעתי במשך,
היו שבהן ניסיתי לזהות בו עוד:
למצוא מתאר של פנים מוכרות
או לקרוא בו סימן מתמטי מובהק.

ושוב- בנקודה הבאה:
אינו דומה לדבר.
________________________________

קו, ולמעשה- גם זה יותר מדי,
יתכן שהוא בכלל שרוך מתפתל,
שהצורה מעולם לא נצמדה אל הנייר,
שהתנועה מעולם לא נכפפה לזמן,
ואז כל נקודה שסומנה בדרך-
לעולם לא קפאה במקומה מאחור.
________________________________

"לידה טבעית", אתה אומר לי.
איך טבעית, בלא צירים ובלא לחץ רקות?

"לידה מוצלחת", אני אומרת,
"היא תלד את הטבע",
ולרגע רואה איך הקו שאני מציירת
מצייר אותי.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s