לפני ואחרי הכל


בחמש איי-אם מקדחות פועלים מחוררות את הארץ.

בשמונה וחצי עקבים דקים נוקשים מקצבי משרדים.

בעשר ילדים מגלים מה אמא שמה להם באוכל.

ואני לעומת זאת.

 

 

אחר כך שמש תבערה קורנת גובה למדרכה.

הרוח תרה אחר חול שיעשה אותה סופה.

זיעת הרחוב מתייבשת מיד עם הופעתה.

רגע אני קשת יום כמכבסת של דומייה,

ורגע מתנפנפת ברוח כוונוס של בוטצ'ילי.

 

אני חושבת את העולם מספסל מבודד ברחוב.

אם יעבור לידי איש זקן עם מקל הליכה,

הוא עשוי להתיישב לי על כף היד.


 

בערב מיקרופון זקוף מזמר על ביקיני.

בחצות שפתון בוהק מלקק מגבעת שחורה.

בחנייה אקדח יורה באדם.

מישהי צועקת סרק סרק באיחור.

עכשיו זה כבר מיתוס.

 

בחצות של פנים בתים ילדים ישנים.

תת מודע נרקם ביריות אקדחים.

קוסמים מחטאים בני אדם באצטון.

פיות מתסיסות שיניים בסודה לשתייה.

מישהי צועקת סרק סרק באיחור.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s