שיעור באנטומיית הפגר

נדמה שמתקלף הזדון
שמרחתי על דלתות ארוני.
הרצפה תחתיי ישרה
עד בדיוק להחריד.
פעפועי הקירות: גועשים ורוגעים.

יש בפינה חתול בר גדול,
אבל לאחרונה הוא נינוח,
מתפייס מאליו בין שיפולי בטנו, מתגרד.
בבוא היום אלמד אותו לקרוע עור מגוויות
ולחבר מוליכי דם למכשירים אלקטרונים.

שתי נשים חולצות שד שאינק,
לא אני בלבד,
שתי מזרקות חלב בכיכר ציבורית הן.

אני לומדת מהן תנועות חלביות של סיבוב:
קודם למרוח את הפנים בגלידה,
וכשמישהו בא ללקק, לבכות:
אפילו מטלית אין לי,
מפית לא.

היפות הללו מצמיחות תלתלי פרא בערוותי,
רוקחות שיקויים מסחוס,
שתחמתי בין חוליות בריאות בגופי.
בית מרקחת אפל אנחנו,
רוקחות בחסות החשיכה,
בצעיפים שחורים
וחושדות.
שרשרת שיניים בכניסה,
להעיד: כאן זימה.

וכשבאתן בדלתי, נוצצות מאבדן הדעת,
העמדתי לקראתכן דמעה.
יש בכן מרץ נלהט לחדלון מפרה.
אז נשבעתי למות כמוכן, כשעל גופי
שריטותיו של חתול הבר הגדול.

עכשיו אני מסובבת גוויותיכן ופותחת את הריצ'רץ'.
אצבע מושחלת- כמו בכפפה,
איבריי נמזגים אל פנים אישה אחרת,
לא בדיוק תחפושת,
אבל בינתיים נוח כאן, בגופכן המת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s