צבים


אני מרחפת על גבו של צב ענק.
כשאנחנו חולפים מעל העיר הוא חושב שאני שם כי אין לי בית.
כשאנחנו דואים מעל הים, אני מבינה שאני שם כי מעולם לא היה לי בית,
אולי יצא שאני בכלל לא מאמינה בבתים.

אני אומרת לו: "הי צב, אתה לא זה מפרפר נחמד?"
"השתגעת?" הוא שואל, "מה את מדברת עם צבים?"
אני אומרת אם אפשר לרחף עם צב מעל ים, למה השפה עדיין מכשול?
הוא אומר שבפנטזיות לא מדברים.

כשאנחנו מאיצים את הטיסה מעל אי בודד, אני נאחזת חזק בשריונו.
הוא חושב שאני כאן רק בגלל הבית.
אני אומרת לו: "שתוק, צבים לא מדברים".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s