פאמוטידין

ממרחק היה הים חסר גבולות, מעמעם,
חיפשתי פס להיאחז, למצוא לי נוכחות.
רצועת החוף התפוררה בלא-רסיסים,
בטני התרוקנה. הו אלוהים, כמה בכיתי.

מקרוב לכל כתם גבולותיו, קו, צורה, קו, צורה,
נוזל שקוף וקצהו מתפתל, נע, נע, נע, נע, נע.
חול רותח. מים רטובים. יש לי כפות רגליים.
בטני התהפכה. אוי אמא, כמה הקאתי.

בעיניים עצומות, קראתי אליי את השכל הישר.
מה אעשה בבטני? מה אעשה בבטני?
היכן אותה עמדה בה הים לא עושה בי דבר?
לקחתי פאמוטידין.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s