חושבת על זה

אני מוציאה את זה מהבגד,
אבל נשארת לבושה.

מסתכלת על זה תמימה.

זה– ללא שם ובעלים.
ואין ביולוגיה.
ותזונה היא לא-מדע
רפואי זה לא ירוק חיוור
התרופה הפסיכיאטרית
טרם נרמזה בספרי המדע הבדיוני.

אני משוכנעת שאין סיבה לתת שם
לדבר כזה. אפשר לראות ולגעת.
שיהיה הוא השם של עצמו.
הוא זה עצמו.
זה עצמו.
זה.

עכשיו ספקנית, שהרי אין תמימות.

הוא, זה, עצמו- הנה כבר נתתי לו שמות.
אין לראות עצם, בלי שם עצם.
אפשר למחוק שם עצם, לכתוב עצם.
ואז עצם יהיה בעצמו שם עצם.
מחשבה אנטי-מחשבתית היא מחשבה.
מילים אנטי-מילוליות הן מילים.

איך אני מסתכלת ונוגעת בזה
שהרי אם אני וזה ממוקמים בנפרד,
אין עיניים, אין מגע, אין תנועה,
אין לי מיקום להתבונן ממנו.
ובלי זה, איך אני אומרת "אני משוכנעת"?
אילו חושים ישכנעו אותי?

אולי לכן זה נראה לי כמו מתחזה.
לא יכולה לתלוש את זה ממני.
לתלוש אותי ממני.

אם כך לחזור מיד לפנטזיה.

זה ואני שניים.
שלושה אם סופרים את כתם הלידה.
ארבעה אם סופרים את הבגד.
חמישה אם סופרים את המעבדה.
עשרים בדיוק אם סופרים את הפלורוסנטים הלבנים.

איפה לעצור?
למען הניסוי יש לקרוע את התפיסה לשניים.
רלוונטי או לא רלוונטי.

נישאר בשלושה. זה, אני והבגד.

עכשיו נהזה ברדיקליות.

אני מסתכלת מתוך הבגד על זה.

זה גוף.

אני בתוך הבגד, אבל הגוף בחוץ, או אני בחוץ.

לבושה בבגד, אבל בלא גוף.

אני מעבדת את זה.
מאבדת את זה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s