נהלי מוות

 

1

בראשון משבעת ימי הנחמה,

בדירת משפחה מתפוררת,

נערה שמנה לאור נר נשמה,

תאצור רשמים אל מחברת.

 

רבי מזוקן, שעון על מקל,

ינצח על באי המשמרת.

יופיעו אדון עוד-לא-מעכל

וגברת כל-כך-מצטערת.

 

בין נקישת מושב האסלה,

לתיפוף צעדי העוזרת,

נזלת תדלוף על דש השמלה,

מאפה של ילדה מקוררת.

 

ידיי זרים יתערו בלחיצה,

צלחת חרסינה נשברת,

ושתי זקנות בהבעה חמוצה:

"אוי לבטני המקרקרת".

 

2

תנועת אישוני הנערה חידה,

ראייתה בדממה מתפזרת,

אך לא בכך מסתכם עתידה,

ממהורהרת תצא מערערת.

 

אז היא תשמוט מידה עיפרון,

תתייצב בעמדה של דוברת,

"תיפרצנה מיד מגרות הארון,

מערבולת נייר מסחררת".

 

אימה במבט אחוז אכזבה,

תהדק בשיערה את הסרט,

"מה זה קרה לבתי הטובה,

האש בעיניה בוערת".

 

אביה ירכין את ראשו בבושה,

"תמיד הייתה היא סוררת."

הרבי יתאים לאירוע דרשה,

וידליק תערובת של קטורת.

 

3

תשכב על גבה במרכז הרצפה,

תתארגן בצלב לשם המסגרת,

"בשורת האמת לנפשך המצפה,

הודיעה כי היא שוב מאחרת".

 

"פנדורה" תזעק בקול מקהלה,

"אלילים, עגלים ועשתורת",

ומנין הגברים הלום הבהלה:

"זוהי רוח המת מתעמרת".

 

תצווח שכנה עם לק שחור,

"גויה, ישראל את עוכרת".

אז ישראל בנה ישחיל מאחור,

"ילדתי, תשוקתך מעוררת".

 

ואחד בשנה האחרונה לחייו,

מתפורר מסרטן או סכרת,

ינצל חולשתו להשתיק את רעיו,

"רבותיי, שנקשיב לגברת?"


4

דלת חלון ביתך בדהרת טריקתה,

חריקתה את נתיב תפיסתך מציירת,

עיניך רואות, אך המצמוץ הוא אתה,

ומכאן קופוני האמת הם נגזרת.

 

דלת חלון ביתך בדהרת טריקתה,

חריקתה את נתיב תפיסתך מציירת,

עיניך רואות, אך המצמוץ הוא אתה,

ומכאן קופוני האמת הם נגזרת.

 

דלת חלון ביתך בדהרת טריקתה,

חריקתה את נתיב תפיסתך מציירת,

עיניך רואות, אך המצמוץ הוא אתה,

ומכאן קופוני האמת הם נגזרת.


5

האדון אז ישאל "זה מוכח מדעית?"

"הרגשות- שם ממש", תבכה הגברת,

"נקים לנו כת, נשימך אחראית,

חייבים לייעל את האמת הנבחרת".

 

"גם אני כל חיי אזמזם את מותי,

אין מול מה, אך הנפש חותרת,

אשלח שיניי בדפוסי תפיסתי,

ובלבד שאותיר כאן מזכרת".

 

הגברת תשאל "זה מוכח מדעית?"

יכריע האדון "זו אמת מצטברת".

"נרשום עמותה, החזית הנבואית,

תפוצה המונית לתורתך המוארת".

 

6

ידיה תצמיד חזרה אל גופה,

מפיה תישמט הרצועה החיוורת,

"לשון רעה, הו לשון חצופה,

קול לתרעלת משנתי המפגרת".

 

אז תשלוף מכיסה אישור רפואי

"רבותיי, אני סתם מעורערת,

ענייננו הוא כימי ולא נבואי,

זוהי רק עוד תקרית מצערת ".

 

דקות ארוכות של מבוכה בדממה,

אך תנועתו של הזמן נשמרת,

הפרעת האדם רק מורה אל עצמה,

הרקמה, כך או כך, מתמחזרת.

 

נהגים צופרים ורמזור התקלקל,

מכסי הסירים הם תזמורת,

יתייצב עוד אדון שאינו מעכל,

ועוד גברת כל-כך-מצטערת.

 

7

ילדתנו תזחל ולכלוך בה ידבק,

בשבילים של פתקי הניירת,

"חיזרו ילדיי אל התיק המאובק,

אל משטר המגירה הנסגרת".

 

ישאל בבואו אחרון המנחמים

"ובכן, מי היא זו הנסערת?"

תשיב השכנה "היא ככה ימים,

מניעה עפרונות ומדברת".

 

סקרנות תלבש מבע של חמלה,

"ובכן, מה היא בעצם אומרת?"

צחקוקים כבושים יאלמו לקולה,

"אני חולמת להיות משוררת".

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s