שער לעולם, כרטיס לקרקס

"שער לעולם" הוא השם שניתן לתערוכת רחוב שהשיקה הבורסה לניירות ערך בשיתוף עם עיריית תל אביב. בספטמבר 2007 הוצבו בשדרות רוטשילד מאה גלובוסים שעוצבו בידי אמנים ישראלים, כהמשך לתערוכה דומה ב-2005, במהלכה הוצבו בשדרה המרכזית מאה שוורים מכוערים במיוחד.בתערוכה משתתפות כנותנות חסות שלוש הבורסות המובילות בעולם – NYSE (בורסת ניו יורק), נאסד"ק ו- LSE (בורסת לונדון). לצידן ייטלו חלק כ-100 מהחברות המובילות במשק הישראלי וכן חברי בורסה מקומיים וזרים ( Citigroup, Deutsche Bank , ו- UBS ).

רב הגלובוסים בתערוכה נראים כמו לוגו סטנדרטי תלת מימדי של תאגיד כזה או אחר, רובם מכוערים ומשעממים במיוחד, בודדים מתוכם מעניינים יותר, אבל החזון האמנותי שמצורף אליהם טקסטואלית לא מאפשר במילא לתת להם התייחסות רצינית.

הטקסטים המובאים באתר האינטרנט, שהקימה הבורסה עבור התערוכה, הם אולי הטקסטים המשעשעים והכואבים ביותר בהם נתקלתי בשבועות האחרונים. הצהרות מופרכות, שאם נרצה הן עצמן יצירה אמנותית צינית ואכזרית.

"תערוכת "שער לעולם" הינה מסמך תרבותי-אמנותי המציג פרשנות עשירה ומגוונת על הכדור עליו אנו חיים כרקמה אנושית אחת. הבורסה הישראלית, שיזמה תערוכה זו, תורמת נדבך נוסף לקשרי הגומלין עסקים-אמנות החשובים כל כך לאקלים התרבותי במדינת ישראל, ויוצרת מודל לאימוץ ולחיקוי על ידי חברות מסחריות וגופים כלכליים נוספים". "התערוכה כולה, על מגוון האמנים המשתתפים בה, תציג בפני קהל המבקרים מארג צבעוני ומרתק של הגיגים ועמדות שמשקף היטב את הקוסמופוליטיות השוקקת של תל אביב". "האתגר שניצב בפני האמן היה כפול – לתת ביטוי להשקפת עולמו בנושא הגלובליזציה ולתת ייצוג נאמן לחברה אותה הוא מייצג – סמליה, ערכיה ופעילותה." "הבורסה לניירות ערך בתל אביב נטלה על עצמה, בפרויקט הגלובוסים "שער לעולם", משימה מורכבת במיוחד – לתת ביטוי לעמדותיהם של אמנים ישראליים בנושא". "הקשר בין האמנות לעסקים טוב ומועיל לשני הצדדים. האמנים נהנים מאתגרים יצירתיים חדשים ומאפשרות מעשית לבטא את עצמם, להציג, להפיק תערוכות ולזכות בפרסום ובהערכה. החברות מקבלות תשומה תרבותית המשפרת תדמית ומוסיפה צבע אחר לפעילות העסקית". קישוט גלובוסים הוא אכן אתגר מורכב, משמעותי וחשוב עבור אמנים. כל עוד הם מקפידים להצמד באדיקות להנחיות החברה, אותה הם מייצגים, הם זוכים לאפשרות נהדרת לביטוי עמדותיהם בנושא הגלובליזציה. ההון פותח לישראל שער לעולם, מתוך ההנחה שהיא חיצונית לו והעולם נמצא במקום אחר אליו יש לשאוף. הגלובליזציה מתחיבת לתמיכה בייצור של תרבות איכותית, מתוך הנחה שמי שיש לו כסף יודע מהי איכות. הטקסט של הבורסה הוא יומרני אבל נשמע די טוב, הוא מניפולטיבי אבל גלוי מאוד בנוגע למניעים העומדים מאחורי התערוכה. לבסוף מדובר בעוד אירוע ראוותני שאינו שונה מכל הצהרה סתומה אחרת של בעלי ההון או המפרסמים. שיווק ומכירה של רעננות ותשוקה- גם אם הורגלנו אל אלו היטב- הם ציניים ואכזריים לא פחות מהצהרות סתומות על חופש ביטוי אמנותי בחסות ההון.

בדיווח על האירוע בעכבר העיר, מצאתי מידע מטריד ומקומם עוד יותר. האמנים המציגים בתערוכה נבחרו ככל הנראה בקפידה על ידי האוצרים וכך מובא תיאורם: אישה ששכלה את בנה במלחמת לבנון השנייה; מי שהייתה בשנות ה 70' מלכת היופי של דרום אפריקה; אורי דה בר שעיצב את הגלובוס "פריחה מחודשת" עבור בנק הפועלים יחד עם מבוגרים בעלי פיגור שכלי קשה; אומנית דרוזית שסחבה אבנים מהצפון וסיתתה אותם כחלק מהגלובוס; קובי הראל, שעיצב את "היהלום הכחול" לבנק איגוד, ומלמד במהלך השבוע בשדרות, ועוד אמנים רבים אחרים. ההון רוכש במיטב כספו את נותני החסות המוסרית לאירוע.

הבורסה לניירות ערך אמנם מועמדת לתואר "הטקסט המגוחך של השבוע" (התואר הוא מקסימום שבועי, כשחיים בתוך תרבות קרקסית), אך היא לא זוכה לו בכזו קלות, אלא תאלץ להיאבק עליו עם מתנגדים שונים לקיומה של התערוכה. המבקרים אינם מאפשרים לגיחוך להעלם מעיניהם והם בוחרים להצטרף לקרקס. למה קרקס? כי זו הצגה מרשימה עבור מטומטמים, מלאת פעלולים, אך מבוימת, ידועה מראש וצפויה.
המבקרים, ממש כמו בעלי ההון, מספקים נקודת מבט מתחסדת, צפויה, רדומה וחסרת תועלת והם אפילו לא מקבלים גמול כספי על הביצוע המדויק של תפקידם באירוע.

מנהלת סניף תל אביב של החברה להגנת הטבע, ענת ברקאי-נבו, מגיבה לאירוע במילים הבאות: "אירועי השדרה מסמלים שוב את השתלטותם של גופים מסחריים על נחלת הכלל. תהליך זה מדיר את הציבור ממקומות שצריכים להיות פתוחים, זמינים ובלתי תלויים. מיצב כזה אשר מתעסק בכדור הארץ, היה רצוי שיכלול מסרים סביבתיים-חברתיים במקום המסר לעידוד הגלובליזציה". לטעמי המילה החשובה ביותר בדבריה היא המילה 'שוב'. הגופיים המסחריים משתלטים שוב על המרחב הציבורי והחברה להגנת הטבע מספרת לנו שוב איך היו צריכים להראות פני הדברים בתרבות מתוקנת. אי אפשר שלא לתהות לאיזו נחלת כלל היא מתייחסת כאן? היכן בתל אביב של ימינו קיים אותו מקום פתוח, זמין ובלתי תלוי, שנלקח מהציבור דווקא בנקודת זמן זו או באמצעות אירוע זה?

יאיר אנגל, יועץ לאיכות הסביבה ותושב תל אביב, מתנגד גם הוא לקיום התערוכה. "ממתי נהפכה הגלובליזציה לחזון?" הוא שואל, "קיבלנו עוד פרויקט המאציל ומרומם את בעלי ההון על חשבון המרחב הציבורי שלנו". במקרה הזה המילה החשובה ביותר במשפט היא המילה 'עוד'. עוד פרויקט שזוכה לעוד ביקורת. השאלה שמוצגת כאן היא אכן שאלה קשה, שכן קשה לקבוע מתי בדיוק חל הרגע בו הפכה הגלובליזציה לחזון, אפשר רק לסמן באופן שרירותי אירוע מינורי כזה או אחר כאותו רגע מכריע, למשל רגע פתיחת הסניף ה-30,000 של מקדונלדס, או רגע ההצהרה המשותפת של בוש ופוטין כי הם תומכים בהקמת ממשלה חדשה באפגניסטן.

בתגובה למבקרים מסרה דוברות עיריית תל אביב: "העירייה מקדמת פעולות המפגישות בין אמנות לציבור הרחב. העירייה מפעילה שיקול דעת, וכשהיא מוצאת שהאירוע אמנותי, תרבותי, פתוח לקהל הרחב ומשתמש במרחב הציבורי אך לא סוגר אותו – אין כל סיבה שלא לאשרו". אמנות ותרבות מוגדרות על ידי עיריית תל אביב כפעולת יצירה ראוותנית הממומנת על ידי עשירים, אירוע דומה של פעילים חברתיים או יוצרים דלי אמצעים איננו אמנות אלא מטרד שיש להטיל עליו סנקציות קשות.

אל חילופי הדברים מצטרפים גם דבריו של תושב ממורמר אשר דבריו מובאים באתר ynet "אתה רואה שלט עם חברה מסחרית שמממנת פסל שכולו פרסומת כזו או אחרת, וזה ממש צורם בעין. במקרים רבים אני ממש לא מבין את הערך האמנותי של היצירה ומה מנסים בדיוק להגיד לי". האם יהיה זה מוגזם לטעון כי התרבות שלנו כולה, איננה אלא פרסומת כזו או אחרת וכי כולנו מבינים היטב בדיוק מה מנסים להגיד לנו?

אסף רותם, כתב THE MARKER ביקר עבורנו בערב הפתיחה ואסף בכתבה הנושאת רוח לוחמנית תגובות של המוזמנים החשובים. משה תאומים, בעל משרד הפרסום "גיתם", טען שמדובר בחגיגה עממית ואמיתית מהסוג שחסר בעיר. מוזמנת אחרת מסבירה לכתב "וודאי שאתה יכול לעבור בעיר שלך, אם לא אכפת לך אנחנו נעדיף שתעבור מסביב, אבל אם אתה מתעקש אני בטח לא אעצור בעדך". לקינוח הכתבה מזכיר פאר ויסנר, יו"ר הירוקים, כי יש עוד גלובוס אחד ואנחנו עומדים עליו.מי שיצפה בכתבה המצולמת של אסף רותם, יתמלא בזעם, שיישכח בין רגע, כאשר הוא יעבור לעמוד האינטרנט הבא בשיטוטו הוירטואלי.

בערב ה-3 לאוקטובר הוצת אחד הגלובוסים. המשטרה נרתמה לבצע את תפקידה החשוב בקרקס: "אנחנו בודקים את כל כיווני החקירה ובין היתר נבדקת האפשרות שמדובר בהצתה מכוונת של מי שמתנגדים לתערוכה".מפתה לחשוב שהצתה זו, היא פעולה ישירה ואפקטיבית יותר, ביטוי גלוי וחד משמעי לזעם הציבורי כלפי ההון, אלא שעוד לפני שהספקנו לשים לב נעלם הגלובוס שהוצת ועקבותיה של פעולה זו נמחו כליל.

כמופע סיום לקרקס, בהצתה מאוחרת כרגיל, אחרי שהקהל כבר עזב את הרחבה והמשיך לעיסוקיו, נכתבת הרשימה שלי, שהיא לא פחות צפויה וממוחזרת מתגובות אחרות המובאות כאן. אני אוספת, חושבת, שוקלת מסיקה, מצמידה יחד את אבחנותיי ובוחרת להוסיף בסוף הטקסט פיסקה הממקמת אותי בתוך הקרקס. האבחנות שלי גם הן בסופו של יום חסרות תועלת ואינן משרתות דבר מלבד צרכים אישיים שלי. כל אחד מאיתנו ממלא שוב ושוב, באופן מדויק ושיטתי, את התפקיד התרבותי, שלקח על עצמו וכולנו יחד מבטיחים, שגם המופע הבא של הקרקס, יתנהל באותו האופן בדיוק.

והפתרון?
רגע… מהי בעצם הבעיה?

ממש כשסיימתי את דבריי נתקלתי במישהו שלקח על עצמו תפקיד דומה ומילא אותו טוב בהרבה ממני:

http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/642/930.html

ואפשר גם לקרוא את רועי צ'יקי ארד מתעצבן בחן רב:

http://www.notes.co.il/roy/37034.asp